הורות סלולרית

ב-20 שנה האחרונות אנחנו חיים בתוך מהפכה של ממש. אמצעי התקשורת, הטלפונים הסלולריים, המחשבים, הגדג'אטים לא מפסיקים להשתכלל. אני זוכר שכשהייתי בצבא, חייל פשוט שזרוק בשטח ומתגעגע לחברה שלו, חלמתי שיהיה לי מין טלפון מיוחד כזה שבעזרתו אוכל לדבר איתה מכל מקום, מתי שרק ארצה. זה היה די מזמן וכשאני חושב על זה היום, תוך כדי קריאת מייל מהאייפון, התקופה הזאת, לפני עשרים ומשהו שנה נראית לי כמה פרה-היסטוריה.

האם באמת התקדמנו ?

אין ספק שהתקדמנו, טכנולוגית לפחות. אבל תעצרו רגע ותנסו לחשוב – האם ההתקדמות הטכנולוגית הזאת, עם התחכום והנוחות שהיא מביאה, בעצם משרתת אותנו או אולי בכלל מגבילה אותנו?

התשובה בעיני מאוד לא חד משמעית.

מצד אחד, זאת התקדמות אדירה. אותו חייל מלא געגועים יכול להתקשר לחברה שלו מכל חור כמעט, אנשים מתעדכנים ומקבלים מידע כל הזמן והמידע הרבה יותר זמין וחופשי, אנשים יכולים להיות הרבה יותר גמישים ולעבוד כמעט מכל מקום והילדים שלנו זמינים לנו כמעט כל הזמן כשהם מתחילים לקחת איתם טלפון סלולרי.

ומצד שני הטכנולוגיה גם מגבילה אותנו. וכאן אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שעברתי אתמול, שבעצם גרמה לי לכתוב את הפוסט הזה.

אחר הצהריים בפארק, עם הילד והסלולרי

יצאתי אחרי הצהריים עם ה"קטנה " שלנו, שעוד רגע חוגגת  7 לגן המשחקים מול הבית, רק אני והיא. גן המשחקים ה"שכונתי " – כבר כמעט אין כאלה. כשמתחמם ויש יותר שעות אור, יותר ויותר הורים יוצאים עם הילדים ובאמת היו שם הרבה הורים וילדים. היתה שם ילדה שהתנדנדה והאבא נדנד אותה ודיבר בטלפון הסלולרי. היתה ילדה שגם התנדנדה והאמא בדקה משהו בסמארטפון. היה שם ילד ששיחק בחול והאמא לידו דיברה על ענייני עבודה וילדה שהתגלשה והאבא שלה בדק מיילים.

חלילה לי לשפוט או להיכנס לחייהם של אחרים, גם אני תופסת את עצמי עושה את אותם הדברים לפעמים, אבל הפעם אמרתי לעצמי שאני 100% נטו עם הילד שלי ולא מתעסק בשום דבר אחר. זה זמן יקר מכדי לבזבז אותו על דברים שאפשר לעשות אחר כך.

כי כשהאבא מבלה זמן עם הילד שלו והוא מדבר בטלפון, הוא לא באמת איתו. כשהאמא הולכת לגן שעשועים עם הבת שלה ובודקת מיילים, היא לא ממש איתה.

הזמן נהיה הרבה יותר יקר

ההתפתחות הטכנולוגית גרמה למירוץ של החיים להיות מהיר יותר. אנחנו מבלים הרבה יותר בעבודה ופחות בבית וזמן עם הילדים הופך למצרך יקר מאוד. יחד עם זאת, גם כשאנחנו כבר מבלים איתם, הטכנולוגיה מפתה אותנו לעשות דברים אחרים וזה מסיט את תשומת הלב מהילדים, והם מרגישים את זה.

כשהייתי ילד, ואמא או אבא שלי יצאו איתי לגינה, לא היתה להם ברירה אלא להיות ב-100% איתי. היום אנחנו צריכים להתאמץ ולהתמקד כי כבר יש בחירה – הטלפון החכם או הילד ואי אפשר להיות עם שניהם ב-100%.

אז בפעם הבאה שיש לכם אחר הצהריים עם הילדים, בחרו לשים את הטלפון הסלולרי בצד ולהיות ב-100% עם הילדים. גם אם ביליתם שעה שאתם נטו עם הילדים, זה עדיף על 4 שעות כשאתם עסוקים בדברים אחרים במקביל.

נסו את זה ותרגישו בהבדל. אני מבטיחה לכם שגם הילדים ירגישו. ואתם תראו זאת עליהם.

אשמח לשמוע מה אתם חושבים, כאן למטה ב-"תגובות".

תגובות

4 תגובות

  1. סיון

    קוראת את תגובתה של עינת בחיוך: האם באמת חייבים לרדת מתחת למים כדי לבלות עם ילדנו? בקרוב יצא סמארטפון חדש שיתפקד גם מתחת למים:):)
    העניין הוא באמת ההחלטה הפנימית. והעמידה בה.

    הגב
    1. veredc

      הי סיון,
      נראה לי שעלית פה על הסטארט-אפ החדש 🙂
      מסכימה עם כל מילה- ההחלטה הפנימים והעמידה בה-
      וכמובן- מה שאנחנו מחליטים ואיך- משפיע מאוד על הילדים שלנו כצעירים ועוד יותר כבוגרים.
      ככל שנשקיע היום בקטנותם, נרוויח את ההבנה והמודעות שלהם כשהם בוגרים ויותר עם העולם- חברים, מדיה ועוד.
      החלטות מודעות ועמידה אפשרית בהן,
      בי ורד

      הגב
  2. עינת

    שלום,
    שמי עינת מדריכה לשחיית פעוטות במים, אני מזדהה מאוד עם הכתוב.
    אחד הדברים המקסימים שיש בשחיית תינוקות הוא זמן אישי של כיף והנאה שמתאפשר לילד וההורה בסביבה נעימה של מים. נטולת הפרעות כמו הסלולר למינהו,עבודה ועוד. ממליצה בחם

    הגב
    1. veredc

      תודה עינת,
      צודקת מאוד- כשיש פעילות משותפת- ההורים לגמרי עם הילדים ואין את ענייני הסלולר,
      מבורך בכל יום קצת – זה ממש לא הרבה, עבור הילדים שלנו- שהם הכי יקרים לנו.
      גם בגני המשחקים יש הבדל עצום בין הורה שמעורב במשחקים ומהווה דוגמא אישית לילד,
      מאשר ( וכולנו חוטאים בכך) הורה שיושב על הספסל ומסמס.
      הרעיון הוא- קצת ביחד בכל יום- תורם להם ולנו:)
      איזה כייף לך- הבריכה בקיץ:)
      קיץ כייפי ותודה,
      ורד

      הגב

השארת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *